'נוער הבגרויות' בתקופת הקורונה

החשש מסגר בפעם השנייה, נותן את אותותיו גם ב'נוער הבגרויות' ויותר מכל

אצל ילדי הקשב וריכוז (adhd).

המתבגרים האלה, שהתחילו עם תקווה את שנת הלימודים והרימו את עצמם

מה'קלולס' שהתחיל במרץ עד אוגוסט, לתוך מסגרת לימודים כלשהיא,

שומעים על סגר.

לא ברור להם באיזה יום יתחיל ומתיי יסתיים והחרדה מתחילה לבצבץ לה.

לימוד מרחוק

'איך נצליח? 'איך נתרכז בזום?' 'האם נספיק לסיים את כל החומר?'

אני רואה בפעם הראשונה, מתבגרים, שעוברים לחצים כפולים גם מהלימודים

וגם משיטת הלימוד מרחוק.

בתי הספר והמחנכים, חייבים לדבר איתם, להרגיע אותם, לתאם ציפיות,

להציע עזרה ולעודד, אחרת נקבל דור מתוסכל, מאוכזב ממדריכיו ומנהיגיו,

שמנציחים את הפער והקושי.

השיקוף שלנו במראה

הוירוס הזה, העלה מולנו מראה ענקית, למצב בתי הספר, המוכנות שלהם, על המורים הנפלאים ואחרים שקורסים.

על מה היא מנהיגות ומהי אזרחות טובה.

קיבלנו הזדמנות להתחיל ולשנות, ללמד, איך לומדים ואיך לוקחים אחריות ומה באמת היא דוגמא אישית.

הדור הזה לא יהיה תמים, חלקו חווה את הקשיים על בשרו, את התסכול של ההורים, את החברה ואת המנהיגות שם למעלה.

ומה אנחנו יכולים לעשות?

נתחיל בדוגמא אישית, בהרגעה, בעזרה הדדית, בתמיכה בחלש, באופטימיות ובלזכור שזו תקופה שתיצרב במיוחד על ילדנו והם יזכרו איזה הורים יש להם ואיך הם ירצו להיות.

זאת ישראל שלנו וחובתנו להגן עליה, על השפיות שלה, על הסדר, המסגרת והנורמליזציה הפנימית.

בואו נאמין בעצמנו, שאנחנו יכולים לעשות זאת. למרות שמי ששמר על הכללים,

נמצא באזור צהוב ונאלץ לעבור סגר וזה מתסכל ואף לא צודק,

בואו ניתן יד והזדמנות שנייה, למרות הכעס, בואו נסלח ונעבור את זה ביחד,

כי אנחנו זקוקים לאחדות הזו,

דקה לפני שהכל מתפרק כאן, צריך לקום ולעשות מעשה ולאחד ולהחזיר את האהבה

שחסרה כאן, את הסובלנות, את קבלת האחר, כי זו המדינה שלנו ואין לנו ארץ אחרת.

אז בואו נתחיל ב'נוער הבגרויות' ונאמר להם, 'יהיה בסדר!'

'נעבור את זה ביחד. ' ואחרי כן תהיה לנו מדינה מצולקת אך אופטימית.

בואו נראה, איך היינו רוצים שישראל שלנו תראה אחרי הקורונה?

חזקה, מכילה, מאוחדת, תומכת בחלש, מערכת חינוך שמהווה גאווה,

מערכת בריאות שפויה ורגועה ומערכת פוליטית הגונה שאפשר לסמוך עליה.