#coronavirus תובנות אישיות בתקופת הקורונה

אני בכלל חושבת, שהקורונה זו קונספירציה, לגרום לי לבלות

הרבה יותר במטבח בבישולים ובסופר!

במשפחה עם הילדים, עכשיו, כשאין לחץ של זמן או מחויבות שלי ושלהם,

פתאום יש איזה רוגע, מדברים, צוחקים, מין גיבושון כייפי כזה.

גם עם החברים, יש זמן להתעניין, לסמס ולהתקשר, גם אם לא

דיברנו המון זמן וכן, להתעניין בסביבה ובקשיים של אחרים.

מתוך הקושי הזה, עולה תקווה, שבעצם אנחנו עומדים,

בפרשת דרכים, שמתוכה, משהו "אחר" יוצא מאיתנו,

תובנה חדשה על החיים.

אוליי נזכור, שהחיים זה לא רק חובות פרנסה ומירוץ?

אוליי נבדוק איפה אנחנו עומדים ומה אנחנו רוצים לעשות אחרת?

בכלל, זה מאפשר לנו לראות, שכולנו בני אדם ונמצאים יחד, באותו משבר, בכל העולם, זונחים את העויינות, את התחרות, מין עולם שלא יכולנו לדמיין קודם.

האם אחרי עידן הקורונה, אנחנו נחזור למה שהיה?

לטילים מעזה, למלחמה מול איראן?

והאם כל אחד יחזור לאותה משבצת שהיה,

או יזוז קצת וימשיך קו חדש?

האם החברה שלנו תשאר מבוססת על תחרות וכסף

או יותר על רווחה וראיית המבוגרים מאיתנו?

ומה בכלל יקרה לכל אחד מאיתנו?

האם נעבוד באותה עבודה?

האם נשכור את אותה דירה?

המון המון שאלות מתרוצצות לי בראש והמסקנה היא:

בואו נעבור את זה ביחד!

בואו נשאל את השאלות ביחד!

בואו נרגיש את האחווה והאיכפתיות כלפי העולם סביבנו.

וכשכל זה יסתיים ונחזור לשיגרה שלנו, נשאל את עצמינו,

האם לשמור על האחווה הזאת ולשמור לנו את מדינת ישראל

אוהבת ותומכת, שרואה את האחר, את החלש והמבוגר

ורק אחר כך רואה את הכסף והתחרות?