הכל התחיל בבית הספר היסודי

המחנכת ביקשה שכל תלמיד יכתוב רעיונות להצגת סיום בית הספר. אני כתבתי מערכון מצחיק על המורים וכשהקראתי אותו, המורה לא חייכה אבל התלמידים צחקו ופירגנו על התעוזה. שיתפתי את אבי בגאווה, שהצלחתי לכתוב מופע שלם שלא התקבל, אבל היה מצחיק מאוד. ואז אבי אמר לי ברצינות " בנות לא צריכות להיות מצחיקות ! ". משפט קטן שהחביא מאחוריו עולם שלם. מאותו רגע הפכתי מילדה ביישנית עם חוש הומור לילדה רצינית מאוד שבוחנת כל משפט שיוצא לה מהפה. לאט לאט התמעטו הדיבורים כי היה קשה לי להיות מישהי אחרת שלא מתבדחת. זה היה חלק מהתקשורת שלי מהזהות שלי וזה הביא אותי להיות מתבגרת רצינית שקולה ובוחנת. את התהליך הזה זיהיתי רק כשהפכתי למאמנת ילדים. תוך כדי הלימודים הבנתי שבסך הכל נתתי למשפט אחד משמעות ענקית ובעצם זה בסדר גמור לצחוק ולהצחיק ולהיות מי שאני. אז קומיקאית אני כבר לא אהיה אבל להיות באמת אני זה הכי טבעי לי. כל מי שמכיר אותי מצעירותי אומר שמילדה רצינית וקשוחה הפכתי לאישה יותר קלילה וחייכנית. וזה מה שאני עושה באימון הילדים. אני עוזרת להם להביא את הקלילות שלהם, ההומור שלהם, החוזקות שלהם ולהצליח להיות מיוחדים בזכות מי שהם. לשים סוף לפחדים וחרדות, לשפר את הקשרים החברתיים, להוריד את התפרצויות הזעם ולהגדיל את הבטחון העצמי. והחלום שלי לעזור לכמה שיותר ילדים ומתבגרים להאמין בעצמם להצליח ולהיות מאושרים.